גזר דין בתיק ת"פ 35722-08-11

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של נשיאה והובלת נשק - לפי סעיפים 144(ב) רישא + 144(ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לאחר הרשעתו צירף תיק שההליך בו התקיים בפני כב' השופט פיש - והורשע על פי הודייתו בעבירות נוספות - קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 333 + 335(א)(2) + 29 לחוק העונשין.

1.         כתב האישום המקורי המתוקן.

בתאריך 5/8/08 בשעה 18:30 נטל הנאשם, מתנדב במשטרת עירון, אקדח חצי אוטומטי FN, שהינו כלי נשק (להלן: האקדח), שתי מחסניות מתאימות לאקדח, ארוכה וקצרה, וכדורי אקדח, שהינם תחמושת, חלקים ואביזרים של נשק, ממקום בו הוחבאו, שם אותם על גופו, ונסע למשטרת עירון, למשמרת התנדבות, זאת ללא רשות על פי דין לנשיאתם. 

בשעה 22:30, נסע עם האקדח, המחסניות והכדורים בניידת משטרתית, יחד עם מתנדב נוסף, עלאא אבו בכר, לביתו של אברהים כבהה באום על קוטוף (להלן: אברהים). בהמשך, יצאו השניים מביתו של אברהים, כשהנשק והתחמושת נמצאים ברשות הנאשם, ונסעו בניידת עד לצומת גבעת חביבה, שם נעצרו על ידי שוטרי משטרת ישראל.

במעשיו האמורים לעיל, נשא הנאשם והוביל נשק, תחמושת וחלקים ואביזרים של נשק, בלא רשות על פי דין להחזקתם, נשיאתם והובלתם.

2.         כתב אישום בתיק המצורף.

א. ביום 25/11/11 נתגלע סכסוך מילולי בין הנאשם לבין חמזה מסרי (להלן: המתלונן), שעבד עימו בחברה העוסקת בבידוד למיזוג אויר, בעקבותיו קשרו הנאשם ואחרים קשר לתקוף את המתלונן בצוותא ולחבול בו (להלן: הקשר).

ב. ביום 26/11/11 בערב התקשר הנאשם למתלונן, וביקש ממנו להגיע לתחנת דלק מסויימת בבאקה אל גרביה (להלן: התחנה), כביכול כדי לשוחח עימו על עניין הקשור לעבודה. המתלונן הגיע ברכבו לתחנה סמוך לשעה 19:50, ואילו הנאשם הגיע עם אחרים, וביניהם מג'ד בן מוחמד (להלן: מגי'ד), לתחנה בטנדר איסוזו המשמשו לעבודתו. (להלן: הטנדר).

ג. הנאשם ניגש לרכבו של המתלונן והחל לשוחח עימו, ואילו מג'ד והאחרים חסמו את רכבו מקדימה באמצעות הטנדר. זמן קצר לאחר מכן, הכה הנאשם את המתלונן הישוב ברכבו באגרופים באפו, בעיניו, בבטנו ובחזהו, וצעק לעברו " על מי אתה מלכלך?". בשלב זה יצא מג'ד מהטנדר, ניגש לרכבו של המתלונן, ומשך את הנאשם שאחז במתלונן אל מחוץ לרכבו. המתלונן נפל בחוזקה על הרצפה, והנאשם והאחר החלו להכותו בצוותא חדא שלא כדין; הנאשם היכה את המתלונן בפניו ובראשו, בעט בגופו ואף חנק אותו בחוזקה; מג'ד נכנס לרכבו של המתלונן, הזיזו בנסיעה אל מחוץ לתחנה, וחזר בריצה אל עבר המתלונן; הנאשם, מג'ד והאחרים המשיכו להכותו בחוזקה בצוותא חדא ושלא כדין בכל חלקי גופו, כאשר מג'ד בועט בו בחוזקה בכל חלקי גופו, לרבות בראש ובבטן.

בעקבות מעשי הנאשם והאחרים נגרמו למתלונן דימום ושבר באפו, נפיחות והמטומה בגשר האף עם דפורמציה של פרמידה לשמאל, אודם בחזה, נפיחות ושטפי דם בארובות העיניים ושפשוף בברך ימין.

3.         ראיות התביעה לעונש .

א. לנאשם אין הרשעות קודמות.

ב. תסקיר שירות המבחן.

קצינת המבחן אשר ערכה תסקיר בעניינו לאחר שהורשע בהחזקת הנשק, עובר לצירופו של התיק הנוסף, נמנעה מכל המלצה טיפולית בעניינו, והמליצה להשית עליו ענישה מוחשית.

לאחר שסקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, רווק בן 26, מאורס, עובד למחייתו, המתגורר בבית משפחתו הנורמטיבית בבאקה אל גרביה, ציינה כי הנאשם נמנע מחשיפת תחושותיו, בשל נסיונו להציג תדמית חיובית, ועל רקע קושי לבחינת כשליו והתנהלותו הבעייתית שהובילו למצבו. הנאשם לא היה מסוגל להתבוננות ביקורתית בנסיבות מעורבותו בפלילים, והסביר את החזקת הנשק ממניעים של הגנה עצמית, על רקע מגוריו בקרבת "השטחים". אף שהבין את האיסור החוקי שבהתנהגותו והסיכון הכרוך בהחזקת נשק, נטה לצמצם מחומרת מעשיו, באמרו כי הינו בעל הכשרה לשימוש בנשק, ולא התכוון להשתמש בו לרעה.

קצינת המבחן ציינה כי הנאשם נושא תחושת של אפליה על רקע מוצאו, שפגעה לתפיסתו בקידומו כמתנדב במשטרה, והעריכה כי הפגיעה בכבודו והרצון לשקמה עמדו בבסיס ביצוע החזקת הנשק. עוד התרשמה כי במצבים בהם חש הנאשם חוסר אונים ופגיעה בדימויו האישי, הוא מגיב בהתנהגות פורצת גבול ועוברת חוק. בדיקה שערכה בדבר מסוגלותו לטיפול, נתקלה בהתנגדותו, מששלל בפניה כל בעייתיות בתחומי חייו השונים, הן מבחינת התנהגותו והן מבחינת עמדותיו ותפיסותיו, כשהוא מתייחס לעבירה הנדונה כמעידה חד פעמית וחריגה. לשיטתו, למד לקח ממעשיו, הפנים את גבולות האסור בהתנהגותו, והוא בטוח ביכולתו לתפקוד תקין ונורמטיבי בהמשך חייו בכוחות עצמו. נוכח עמדתו זו לא נוצר כל פתח לבחינת נזקקותו טיפולית, ושירות המבחן נמנע מכל המלצה להמשך מעורבותו כגורם סמכותי-טיפולי.

מהאבחון שערכה לגביו, התרשמה קצינת המבחן מקיומה של רמת סיכון משמעותית להישנות התנהגות אלימה, בדרגת חומרה משמעותית. בהעדר הפנמה של חומרת מעשיו, סברה כי הנאשם זקוק לענישה מוחשית שתסייע לו בחיבור ממשי בין התנהגותו לבין השלכותיה.

ג. המאשימה הציגה תעודות רפואיות של המתלונן מבית החולים אליו פונה ומקופת חולים, הצהרתו כנפגע עבירה, תמונות להמחשת החבלות להן גרמו הנאשם ושותפיו, ואישור על ימי מחלה בגינם נגרם לו הפסד השתכרות.

בתצהירו חזר המתלונן על הפגיעות הגופניות שנגרמו לו על ידי ארבעה אנשים, הנאשם, מג'ד ושניים אחרים שאינם מוכרים לו: שבר באפו, המטומות בפנים, שטף דם מתחת לעיניים, חבלות בברך ימין ובחזה. לדבריו, שהה באי כושר 25 ימים, סבל מכאבים עזים בכל חלקי גופו, נטל משככי כאבים ובקושי ישן בלילה. ביודעו כי שניים מהחשודים עדיין חופשיים, הוא סובל מפחדים וממעט לצאת לבדו מהבית או בלילות. בעקבות התקיפה חש מושפל, חסר אונים ליד אשתו הצעירה, גבריותו נפגעה, והוא התבייש לצאת מהבית גם עקב הנפיחות בפניו וסימני החבלה שנותרו על פניו זמן רב.